הקדמה: על האתר   •    ביקורות ספרים   •    ביקורות סרטים   •    מאמרים וחדשות   •    הרשמה לעדכונים ב-RSS   •   


"מצפן הזהב" – הסרט


The Golden Compass, 2007. במאי: כריס ווייץ. [הביקורת קצת שונה מסגנון הבלוג הזה מכיוון שנכתבה עבור עין הדג ואף פורסמה שם בגרסה ערוכה מעט. בקרוב, אי"ה – ביקורת על הספר עם כל ההתפלספות הנדרשת. כאן, לא בעין הדג.]

ליירה והאלתיומטר בסרט מצפן הזהבחברים, לא נכביר מילות אזהרה הפעם. כבר ראיתם סרט פנטסיה או שניים בשנים האחרונות ואתם מכירים את התרגולת. יש לנו כמות עלילה שיכולה למלא לפחות שתים עשרה שעות, ורק שעתיים כדי לכסות אותה בפועל, כך שהצפיה תדרוש מאיתנו מאמץ, ריכוז וכושר גופני. אבל אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים לעשות את זה, ואפילו פחות או יותר להנות. אז שתו איזה רד בול וקדימה.

תודה לאל, יש לנו גיבורה שווה: ליירה בלאקווה (דקוטה בלו ריצ'רדס), פרחחית עם פה גדול, ביצים של רוצח שכיר ויכולת מופלאה להנפיץ שקרים מפורטים ומשכנעים על המקום. ליירה, יתומה מבית טוב, מגדלת את עצמה בין האולמות והצריחים של ג'ורדן קולג' באוניברסיטה בריטית טיפוסית – טיפוסית, הכוונה, לעולם הווינטג' המכושף של ליירה, שבו מרכבות פועלות על כדורי קסם משונים, עשירים טסים ממקום למקום בצפלין פרטי והארמון הגדול ביותר בלונדון שייך למגיסטריום. המגיסטריום? נו, זאת מין גרסה מקומית לכנסי- כלומר, זה ארגון של אנשי ד- אוקיי, סלחו לי, אסור לדבר על זה כדי לא לעצבן את הצופים הנוצרים. נעבור הלאה.

בעולם של ליירה לכל אדם יש "דמון" – התגלמות חיצונית של הנפש בתור חיית מחמד קסומה, עצמאית למחצה. זה לא רק מגניב ומעורר את הדמיון, אלא גם שימושי לעילא מבחינה קולנועית, כי (1) אנשים יכולים לנהל את הוויכוחים הפנימיים שלהם בקול בלי להיראות כמו פוסטמות ו(2) כשמישהו מת הדמון שלו נעלם בזיקוקים מרהיבים, וזה מאוד מקל על ספירת הגופות בסצינות קרב. לליירה יש דמון בשם פנתליימון, שהוא רוב הזמן מכרסם קטן אבל לפעמים חתול, ותפקידו לנסות לרסן את הרפתקנות-היתר של הטומבוי שלו. הוא תמיד נכשל. מיד עם תחילת הסרט ליירה ופנתליימון מוצאים עצמם עדים למזימה לרצוח את הדוד של ליירה, לורד עזריאל המסוקס (דניאל קרייג). במקביל, הם נודרים למצוא ולעצור את ה"אכלנים" המסתוריים, שחטפו לאחרונה מספר ילדי רחוב.

ליירה ומרת קולטר בסרט מצפן הזהבעזריאל לא מתרשם מכך שליירה הצילה את חייו – יש לציין שהוא מאוד סקסי כשהוא לא מתרשם – ונוסע מיד לצפון הרחוק לפצוח במחקר המדעי שלו בנושא שערים לעולמות מקבילים. התקווה היחידה של ליירה לראות את העולם השנה היא, לפיכך, גברת קולטר העשירה והיפהפיה עם הניצוץ הפסיכוטי בעיניים (ניקול קידמן), שמבקרת בקולג' ומתיידדת עם ליירה מיד. אלא שמרת קולטר היא לא מה שהיא נראית, כלומר היא כן (פסיכוטית), ולפיכך הביקור בביתה בלונדון הוא רק הפתיחה. ליירה עומדת לצאת למסע ארוך ורב תהפוכות, שיסחט ממנה כל טיפה של אומץ וכושר המצאה בדרך לפתרון תעלומת האכלנים ולהצלת החבר הטוב שנחטף על ידיהם.

בין הבריחות, ההפלגות, הטיסות והקרבות – סצינות ה"שיא" מגיעות בסרט הזה בקצב של אחת לדקה לערך, ותכינו איזה אדוויל, כי מלווה את כולן מוזיקה ממש בומבסטית ומעיקה – ליירה לומדת לתפעל את האלתיומטר, מכשיר הניבוי המסתורי שרק היא נועדה להפעיל, ושכולם מתעקשים לקרוא לו "המצפן הזהוב" כל הזמן כדי שלא נשכח שעל שמו קרוי הסרט. היא גם פוגשת אוסף של טיפוסים אקזוטיים, כאשר אלה מתחלקים לשני סוגים. הסוג הראשון הוא אנושי ומשוחק לעילא, מהמכשפה המסתורית סרפינה פקלה (איווה גרין) עד הטקסני הכריזמטי לי סקורסבי (סם אליוט). הסוג השני הוא דוב קוטב ענק שעשוי ב-CGI. אמנם גם הוא זכה לשחקן מעולה מאחוריו – המדבב הוא איאן מקלן – אבל קשה להיות דמות משכנעת כשכל תנועותיך צועקות CGI CGI.

מזל שהקאסט משובח, כי עם שחקנים קצת פחות טובים, הסרט היה הופך בקלות מפנטסיית נוער אנרגטית ומהנה לבדיחה מעייפת. אין מה לעשות: עודף עלילה מונע מסרט להקדיש לדמויות ולסיפורים שלו את תשומת הלב הראויה. יש כאן עולם עם קונספט פנטסטי/ויקטוריאני ממש מגניב, ארגון קונספירטיבי מרושע, מכשירים קסומים סקסיים, עמים אקזוטיים ודמויות שצריכות לעשות לי כמה וכמה ילדים – אבל אין זמן להבין ולהנות כראוי מאף אחד מהם. צריך כל הזמן לרוץ הלאה, לפיתול הבא בעלילה, לנוף הבא. זה גם יוצר לא מעט פאדיחות, כשדמויות משנה כבדות-משקל נדרשות לסכם את סיפור חייהן על רגל אחת ולרוץ למלא תפקיד בעלילה כדי להספיק הכל בשבע שניות מטכ"ליות. סצינות המגיסטריום בולטות במיוחד בסיכומיות המגוחכת שלהן.

שורש הבעיה, כמו בעיבודים אחרים לספרי פנטסיה, הוא דווקא נאמנות מוגזמת למקור. קשה להאשים את היוצרים על המאמץ ההרואי לדחוס לפילם כל פרט ופרט מ"המצפן הזהוב" של פיליפ פולמן, שכן הספר הוא בהחלט הרפתקה אינטליגנטית ומשובחת. גם הליהוק המדויק של הדמויות הראשיות מעיד על השקעה והשראה בעבודת העיבוד. אבל כמו שאומרים, הדרך לגיהנום מרוצפת בסוכני מכירות קפואים, ומה שיצא מכל המאמצים הוא בלגן היפראקטיבי. ממש חבל שהתסריטאי לא הצליח לגרד עוד קצת השראה מהלמטה של הצנצנת כדי בכל זאת לחתוך כמה חלקים מהספר, ולשכתב את מה שנשאר לכדי סיפור יותר קוהרנטי.

אבל עזבו את כל זה, יש שאלה אחת שמעניינת את חובבי הספר: האם הביקורת האנטי-כנסייתית ואנטי-דתית של פולמן סורסה לחלוטין במעבר לקולנוע? במפתיע, התשובה היא לא. היוצרים התמודדו עם הדרישה לצנזר את הפולמוס הפולמני לטובת מכירות הכרטיסים כמו שהם מתמודדים בדרך כלל עם דרישות כאלה – לא מראים פטמות, אבל יש הרבה ציצים. כלומר, מילים גסות כמו "כנסיה" ו"אלוהים" לא נשמעות בסרט, אבל ברור לחלוטין לאיזה סוג של ארגון שייכים האדונים המפוקפקים עם הגלימות והסמלים הקדושים שקוראים זה לזה "אח". נדמה שההסבר על הפנאטיות הנוצרית שמאחורי ה"אכלנים" אפילו יותר ברור ונוקב מבספר.

עכשיו רק נראה אותם מעבדים את שני הספרים הבאים בטרילוגיה בלי להזכיר את המילים המפורשות – ובלי שהפילם יימס מרוב אדרנלין מרוכז.


7 תגובות »

9.12.07, 16:46: תגובה מאת Which Witch (אתר) | [לשרשר תגובה לתגובה זו]

ובכל זאת עשית לי חשק גם לראות את הסרט וגם לקרוא את הספר!
יש לך כשרון כזה.

 

10.12.07, 8:18: פינג מאת OMG (אתר) | [לשרשר תגובה לתגובה זו]

[…] גיבורים קטנים, 9.12.07. ביקורת על "מצפן הזהב" (הסרט החדש והבסדר, לא הספר הקצת-פחות-חדש והנהדר). פורסמה בגרסה טיפה אחרת גם בעין הדג. יש כאן עולם עם קונספט פנטסטי/ויקטוריאני ממש מגניב, ארגון קונספירטיבי מרושע, מכשירים קסומים סקסיים, עמים אקזוטיים ודמויות שצריכות לעשות לי כמה וכמה ילדים – אבל אין זמן להבין ולהנות כראוי מאף אחד מהם. צריך כל הזמן לרוץ הלאה, לפיתול הבא בעלילה, לנוף הבא. זה גם יוצר לא מעט פאדיחות, כשדמויות משנה כבדות-משקל נדרשות לסכם את סיפור חייהן על רגל אחת ולרוץ למלא תפקיד בעלילה כדי להספיק הכל בשבע שניות מטכ"ליות. […]

 

11.12.07, 19:29: פינג מאת גיבורים קטנים » המצפן העצוב (אתר) | [לשרשר תגובה לתגובה זו]

[…] נפש נוקב בעין הדג בעקבות כשלונו הכלכלי של הסרט "מצפן הזהב", ואילו ניו יורק מגזין מפתיע: קראנו את התסריט המקורי של […]

 

29.03.09, 9:06: תגובה מאת נועה | [לשרשר תגובה לתגובה זו]

אני מאוד אהבתי את הספר והסרט נחמד רק קצת ילדותי. מה שהרס לי שהם צינזרו את הסוף בקוטב הצפוני

 

18.10.09, 21:16: תגובה מאת תמר | [לשרשר תגובה לתגובה זו]

ממש נכון,נועה,למה חותכים את זה ככה…גם הסוף הזה היה ממש לא מובן!
הסרט לא היה יפה ולא היה דוחה….הוא היה…משהו באמצע.הקטעים החזקים שלו הם עם הדוב קוטב הענק.

 
 

2.05.12, 7:38: תגובה מאת אני | [לשרשר תגובה לתגובה זו]

הספר הרבה יותר טוב מהסרט! חבל שלא כתבת ביקורת על הספר. לפי דעתי זה ספר עם משמעויות מאוד עמוקות.

 


שם
דוא"ל
אתר

עיצוב טקסט:    (הקטן/הגדל תיבת טקסט)

מגיבים בכל הגילאים מתבקשים לשמור על תרבות דיון ועברית פחות או יותר תקינה. הודעות עם ריבוי סימני קריאה ואותיות כפולותתתת יימחקו. הכל מאהבה. תודה!