הוצאת כתר, הסדרה הצעירה, 2004. מאנגלית: נטע ידיד. במקור: Spindle's End, Robin Mckinley, 2000.

מאחורי תפרחת הורדים האיומה על הכריכה, שצועקת "מעשיה מתקתקה לילדות קטנות", מתגלה רומן פנטסיה על-גילאי חכם ורגיש, שנכתב בכשרון נדיר ומצליח להכיל הן תיאורים מלאי-דמיון ומשעשעים של ארץ פנטסטית והן מערכות יחסים מורכבות, פגיעות וריאליסטיות להכאיב. כדי להשלים את התמונה, הוא מתורגם בעברית שוטפת, מדויקת ופיוטית כל כך שלא אתפלא אם התרגום עולה על המקור.

הקסם בארץ ההיא היה סמיך ועיקש כל-כך, עד שהצטבר על האדמה כמו אבק-גיר ועל הרצפות והמדפים כמו אבקת גבס דביקה (שכרן של העוזרות בארץ ההיא היה גבוה במיוחד).

בת בכורה נולדת למלך ולמלכה של "הארץ ההיא", והמשפחה המלכותית מזמינה עשרים ואחת פיות – נשים בעלות כוחות קסם, מה שאנחנו הבורים היינו קוראים "מכשפות" – להיות הסנדקיות של הנסיכה. הפיות מברכות את התינוקת בברכות רגשניות וחסרות ערך: שיהיו לה תלתלים זהובים מושלמים, ששפתיה יהיו אדומות כשושן ושיניה לבנות כפנינים, שקולה יהיה מתוק, שתדע לרקוד ולרקום.

אך לפני שנגמרות הברכות, מופיעה פיה מרושעת, אויבת ותיקה של שושלת המלוכה, ומקללת את הנסיכה במוות שיבוא בעקבות דקירה של חוד כישור. ההמולה שנוצרת, הנסיכה נעלמת; המלך מספר לעם שהיא הוברחה למקום בטוח, שם תישאר עד שהפיה הרעה תובס.

בקצה הצפוני המרוחק של הארץ, אזור כפרי קר ומלא ערפל, גדלה ילדה חסונה וחזקת-אופי בשם רוזי. היא שונאת את התלתלים הזהובים שלה ומקצצת אותם; קולה מתוק אבל היא מזייפת כל כך שקשה לשים לב; שפתיה אדומות ושיניה מושלמות, אבל הפנים שלה, אפעס, לא כל כך יפות. בגלל הכשרון הקסום שלה לדבר עם חיות, היא מתקבלת לעבודה כשוליית הנפח, שם היא מפרזלת סוסים ומטפלת בהם כשהם חולים. אהבתה לשתי הפיות שגידלו אותה מילדותה גורמת לה להתעלם מהסוד שמעיב עליהן, סוד שקשור לזהות המסתורית של הוריה האמיתיים.

ככל שמתקרב יום הולדתה ה-21 של הנסיכה, שנקבע כתאריך היעד לקללה, הולכות ומתגברות סערות הקסם שמשבשות את חיי היום יום בממלכה. מכיוון ששושלת המלוכה והארץ קשורות זו בזו, מות הנסיכה יהיה גם סופה של הממלכה, וכל אחד מוכן לעשות הכל כדי לעזור להביס את הפיה הרעה; אבל מי מסוגל להתמודד מולה?

היו דיווחים רבים מן הרגיל על אירועים קסומים מטרידים גם בשאר רחבי המדינה. מאחר שבארץ ההיא היו הדברים הופכים תמיד – או מעמידים פנים שהפכו – לדברים אחרים, או מתפרעים ולו לזמן קצר, היה לעתים קשה לשפוט אילו דיווחים ראויים לחקירה ומאילו אפשר להתעלם. משפחה גדולה של גריפלים התגלתה במעמקי האדמה באינקורבן, וזה הסביר מדוע שבו ונצבעו מי המאגר העירוני בסגול ולעתים אף נפסקה אספקת המים לגמרי; הצבע הסגול עורר דאגה רבה, והעניין אף הובא לידיעתו של המלך. "אה, גריפלים", אמר ראש העיר באנחה שנשזרו בה הקלה ודאגה; מצד אחד אלה רק גריפלים, ומצד שני הרי גריפלים הם מטרד איום ופינוים יקר.

כן: זה עיבוד של אגדת היפהפיה הנרדמת. כבר ראינו כאלה. אבל בעוד שסופרת פחות מתוחכמת היתה מסתפקת בהזרקת מרדנות אינדיווידואליסטית והומור למעשיה הישנה, רובין מקינלי עושה את כל זה וגואה הרבה מעבר לזה. זה לא רק סיפור על נסיכה שמצילה את עצמה במקום לחכות לנסיך שיציל אותה; זה סיפור על רשת של קשרים מורכבים, שהנסיכה – כמו כל אשה צעירה, ובעצם כמו כל אדם צעיר – צריכה למצוא בה את מקומה החדש כאדם מבוגר.

רבים מהקשרים האלה הם בין אשה לאשה: כמה מהרגעים האמינים והמרגשים ביותר בספר קשורים לאהבה של רוזי לאמה המאמצת, בין אם היא מפרשת במקצועיות את הבעות פניה או מגלה, לראשונה, שהיא מסוגלת לחבק את אמה המאמצת כשזו נשברת ובוכה, ולא רק ההיפך. ובעוד שמקומם של האהובים והבעלים לא נפקד, מעשי ההקרבה הגדולים ביותר וההרפתקאות הנועזות ביותר מתבצעים על ידי החברה הטובה ולמענה. אבל אין כאן הפגנתיות: הגברים לא מרושעים, המטריארכליות במשפחה של רוזי היא לא מרד בשלטון זכרי מדכא. האהבה בין גבר לאשה היא חלק גדול, וטוב, מהחיים.

ובכלל, הקשרים שמקיפים את רוזי רחבים מהמעגל האנושי: יש לה חברים טובים ואלטרואיסטים בין החיות, שחלקן משרתות את בני האדם וחלקן שונאות אותם בגלל עוולות ישנות. גם הארץ עצמה והקסם הטבעי שבה משחקים תפקיד פעיל בחיי הדמויות, ואפילו בניין אחד עתיק מתגלה כבעל נפש נאמנה. כולם ימלאו תפקיד בדרכה היפהפיה והמיוסרת של רוזי אל ההתבגרות.

קראתי לרומן הזה "על-גילאי", שזה קצת מוזר, כי מצד אחד הגדרות של גילי יעד הן מפוקפקות מראש, ומצד שני כבר כתבתי על כך שלהגיד על רומן לנוער שהוא "מתאים גם למבוגרים" זו לאו דווקא מחמאה. אבל באמת שקשה להחליט מי יהנה יותר מהרומן העשיר ורב-המימדים הזה.