חלק ראשון ושני בטרילוגיית "דברי ימי האופל". הוצאת כתר/ידיעות ספרים, 2007. מאנגלית: עמירה שגב. במקור: Wolf Brother (Chronicles of Ancient Darkness I), Spirit Walker (Chronicles of Ancient Darkness II), Michelle Paver.

ההנאה בספרי פנטסיה נובעת בדרך כלל מהזרוּת המפתיעה והמענגת של העולם העל-טבעי שמוצג בספר. והעולם העל-טבעי שבו חי טוראק, גיבור טרילוגיית "דברי ימי האופל", בהחלט זר יותר מזה שברוב הספרים (ע"ע המאמר "להתיר את גוליבר", שעוסק בדעיכתה של הפנטסיה המקורית באמת). מישל פייבר לקחה אמונות של שבטים אירופיים שונים בעבר ובהווה, ערבבה אותן ביד בוטחת – גם אם לא בתחכום רב מדי – ויצרה עולם שבו הדת משולבת בחיי היום יום ממש כמו שבני האדם משתלבים בין הצמחים והחיות. "רוח העולם" המסתורית, שרצונה מתגלה בסימנים ובנבואות, מתווה את החוקים, ובני האדם שומרים עליהם כמיטב יכולתם: אין להרוג חיה שלא לצורך מאכל; אין להרוג עץ אם אפשר להימנע מכך, ובטח שלא עץ צעיר.אבל עיקר הזרות בטרילוגיה יוצאת הדופן הזו נובעת לא מהקסמים (המעורפלים) ומהמפלצות (המעטות), אלא מנסיבות החיים הטבעיות לגמרי. כי טוראק בן השתים עשרה חי ביער הפראי של אירופה בתקופת האבן, שבו שיא הנוחות שאפשר לדמיין הוא למצוא מחסה מפני הגשם ולדעת שיש לך אוכל לשבוע הקרוב.

כמו הניסוחים הרזים והקשוחים של פייבר, שממעטת בקישוטים מילוליים, גם החיים של טוראק חסרים קישוטים. אנחנו מוצאים אותו בודד, חולה ורועד מפחד לאחר שאביו – ידידו היחיד – נהרג באופן בלתי צפוי. היתום הקטן והכחוש נאלץ לגייס את מלוא הידע שלו וכישוריו כדי לשרוד, וכל צעד שגוי עלול לעלות לו בחייו. לאורך רוב הספר טוראק נמלט או נלחם על חייו, כשהוא חסר רכוש כמעט לחלוטין, ולרוב גם רעב. אבל גם כשימצא חברים וינוח, הוא לא יהיה מוקף בשפע, במגוון הפריטים מכל הסוגים שעוטפים את הילד של ימינו. הוא יחיה – יחיה היטב – עם מעט מאוד אוכל וכמעט ללא רכוש.

הוא גם לא יזכה לרוך ולחמלה שאנחנו רגילים לתת לילדים – או לפחות לצפות שילדים יקבלו. בני השבטים שטוראק פוגש מתייחסים אליו במקרה הטוב כיצור קטן ומיותר, ובמקרה הרע כאל אויב פוטנציאלי. בני תקופת האבן לא פיתחו עדיין שכבות של נימוסים והליכות שיעטפו את האינטראקציה הבין אישית, והשיחות – גם השיחות בין מבוגרים בעלי סמכות לבין טוראק הילד – קשוחות באופן כמעט בלתי נסבל. מה שגם הופך כל גילוי של ידידות וחמלה ליקר מפז, עבור הקורא הצמא לרגש כמו עבור טוראק.

למזלו של טוראק, אביו ז"ל לימד אותו היטב. המיומנות של טוראק בפענוח סימני היער ובשיתוף פעולה עם הצמחים והחיות שמסביב, מומחיות שעליה נשען חלק גדול מהסיפור, מצילה אותו פעם אחר פעם. בזכותה, ובזכות האומץ הכמעט בלתי נדלה שלו (אם כי זה לא ספר שמחמיא לדמויותיו, והקורא ייאלץ להעריך את האופי של טוראק בעצמו), הוא שורד בעקשנות רבה. למעשה, וזה מה שהופך את הקריאה לזורמת כל כך, טוראק הוא סוג של האקר צעיר ומגניב – אם כי הוא מתמודד עם סביבה של טבע ולא של טכנולוגיה.

ובכל זאת הוא עדיין נכנס לצרות אינספור. "רוח העולם", תהיה אשר תהיה, לא מרחמת על ילדי הגן, וכדי לשרוד ביער צריך גם הרבה מאוד מזל.