Gifts (Annal of the Western Shore — Volume 1), Ursula K. Le Guin, 2004. טרם תורגם לעברית.

…
עין, יד, רצון, מילה: זה כל מה שצריך כדי להפוך עץ פורח לפחם חרוך, או יצור חי לעיסה מעוררת רחמים, אם אתה אחד מתושבי ההרים וניחנת בכוח הביטול מעורר האימה. אורק יודע מגיל הינקות שכשיגדל, יירש את הכוח העובר מדור לדור במשפחתו יחד עם האחוזה שעליה שולט אביו. באחוזות השכנות שולטים אנשים בעלי כוחות לא פחות מרתיעים, מהכוח לחתוך כמו בסכין ועד הכוח לשלח באויביך מחלה אנושה.

אנשי ההרים קרים וקשים כמו האדמה. האחוזות שלהם אינן אלא חוות עניות, שבהן האדון סועד על אותו שולחן דל כמו הוואסאלים שלו. הכוחות — "מתנות", הם מכנים אותם — משמשים את אנשי ההרים כדי להילחם זה בזה על בקר, סוסים ועובדים: כך היה תמיד. אבל כשאורק מגלה שהכוח שלו צמח פרא ולא ניתן לשליטה, הוא נדרש לכסות את עיניו כדי שלא יפגע בטעות בידידיו, וכנער עיוור הוא מגשש אחרי מקומו בעולם של גורל ומורשת.

המאסטרית הוותיקה אורסולה לה גווין, שנרשמה בהיסטוריה של ספרי הפנטסיה לנוער בזכות "הקוסם מארץ-ים" והמשכיו, מרימה מחדש את אותו העט. "מתנות" הוא עוד רומן חניכה כן ורציני מאוד על ילד שכוח על טבעי רובץ על כתפיו הצנומות. הוא מודע לאחריות שלו, לא מתחמק ממנה, אלא משתדל ונופל, טועה וסובל כתוצאה מכך, אוהב ונושך. כמספר מבוגר הוא מתאר בלי ייפוי את רגעי הרחמים העצמיים שלו כנער. הטון קודר, רחוק מאוד מהמתקתקות או הקלילות המיוחסות לספרי נוער.

אבל למרות הדמיון בנושא הכללי ובטון, ארץ ההרים היא לא ארץ ים. ראשית כי היא לא שום מקום אחר, אלא עולם בפני עצמו, עם חוקיות וריח משלו — הישג משמעותי בז'אנר שנשען כל כך על מוסכמות וקלישאות. שנית, אם יסולח לי חילול קודש, לה גווין מצליחה לעשות בספר הזה את מה שהיא לא הצליחה לעשות בטרילוגיית "ארץ ים": ליצור משמעות שתקפה גם מחוץ לעולם הפנטסיה. זה טריק לא קל, לעצב עולם שבו האלמנטים העל-טבעיים קשורים קשר הדוק לדילמות ולמכשולים הגדולים שעומדים בפני הגיבור (הדוגמה הכי פשוטה: הגיבור צריך להרוג את המפלצת), ועם זאת תקפים, באדרת אחרת, לחייו של הקורא ושל כל אדם (כולנו צריכים לעשות דברים שאנחנו מפחדים מהם). ב"מתנות" הפנטסטי והאוניברסלי משולבים זה בזה באופן חלק. ב"ארץ ים", לעומת זאת, לה גווין כל כך ניסתה להתרחק מסמליות פשוטה וממשלים שקופים, שהיא בנתה עולם עם עקרונות פילוסופיה ומוסר עצמאיים לגמרי, המבוססים על איזון. כשגד, גיבור הספר, לומד את העקרונות האלה ומתמודד איתם, הקורא יכול להעריך אותו, אפילו להבין תאורטית. אבל הוא לא יכול להתמודד איתו כתף אל כתף, כי העולם שלנו לא פועל ככה (אלא אם הקורא יונגיאני, ירחם השם, או שהוא רוצה להפוך את הספר לתנ"ך הניו אייג' שלו).

בקיצור: "ארץ ים" היה ספר מעניין. "מתנות" הוא ספר טוב.

הכתיבה ב"מתנות" היא מעשה אומנות. הלשון פשוטה וישירה אפילו יותר מבספרים אחרים של לה גווין, בהתאמה מושלמת ליופי הקר ונטול-הקישוטים של העולם שהיא מתארת כאן. אבל כשהמילים מדויקות, גם המשפט הפשוט ביותר נראה כמו שירה. כך מדברות גם הדמויות בספר, בלקוניות, אבל מאחוריה מסתתרים רבדים של עומק פסיכולוגי, והדרך עד אליו — הצורה שבה אורק מפרש, מתוך אינטימיות של שנים, את הקמטים על המצח של אביו או חברתו גריי — לא פחות מרתקת. קטע מרשים במיוחד מתאר אבל על מות בן-משפחה בצורה המדויקת ביותר שראיתי בספרות.

כשסוגרים את "מתנות" נוכחים לדעת שיש לו כוח על טבעי משלו — איזו אשליה או בלבול. האחוזות העניות שלו נחרטות בלב כמו טרויה וקמלוט, והעלילה הפשוטה והקצרה שלו מסחררת את הראש כמו אפוס.