 |
סדרת "סטרוגנזה", מרי הופמן |
"סטרוגנזה: עיר המסכות", הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד, סדרת פרוזהעשרה, 2007. תרגום: מרינה גרוסלרנר. במקור: Stravaganza: City of Masks, Mary Hoffman, 2002. • "עיר הכוכבים (סטרוגנזה – הספר השני)", הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד, סדרת פרוזהעשרה, 2008. תרגום: מרינה גרוסלרנר. במקור: Stravaganza: City of Stars, Mary Hoffman, 2003.
…
בין הקלאסיקות לביוב יש מישור מרווח שבו שוכנים הספרים הפגומים אך בעלי הפוטנציאל. ברווח הזה התמקמה בנוח סדרת "סטרווגנזה" (Stravaganza) של מרי הופמן, ששולחת את הגיבורים-הילדים שלה מאנגליה של ימינו לגרסה פנטסטית של איטליה בתקופת הרנסנס.
ארץ טאליה, הגיבורה האמיתית של הטרילוגיה הזו, מבוססת על מחקר היסטורי נרחב של הסופרת, אבל בתוספת רוטב פנטסטי של מאגיה, טארוט וסוסים מעופפים. גם שמות האנשים והמקומות שונים בטאליה, אבל רבים מהתהליכים ההיסטוריים נותרו על כנם, כולל משפחת מדיצ'י שהפכה למשפחת צ'ימיצ'י. זו אולי לא ממלכת הפנטסיה שאני אישית הייתי בוחרת להתגורר בה, אבל היא משורטטת בהשקעה, וניכר כי הסופרת נהנתה מאוד גם מהמחקר שלה וגם מהרשיון שנתנה לעצמה לשנות ולהוסיף פרטים לפי הדמיון.
…
"סטרוגנזה: עיר המסכות"
בספר הראשון בסדרה, לוסיאן, נער חולה סרטן, מניח ידיו שלא ביודעין על אחד החפצים הקסומים שפותחים את השער בין אנגליה לטאליה. הוא נרדם בלונדון ומוצא את עצמו, בריא פתאום, בעיר בלצה – גרסה משופצת של ונציה ההיסטורית. הוא פוגש נערה נמרצת ומלאת עזוז בשם אריאנה, שמובילה אותו בטעות היישר לזרועותיה של הדוכסית היפהפיה של בלצה, שידה בכל ואזרחי העיר מעריצים אותה כמו אלילה. לוסיאן הופך לכלי במשחק פוליטי תוך שהוא לומד עוד ועוד על קסם הסטרווגנטי, שאיפשר לו לעבור בין העולמות.
קל לראות שהסופרת קראה הרבה קלאסיקות פנטסיה לנוער, בעיקר מתחום המעבר בין עולמות. היא בונה את הצד הטכני של המעבר, כמו את הדמות של הגיבור ואת פיתולי העלילה בכלל, בצורה מתוחכמת ואמינה יחסית. גם לוסיאן, אריאנה ושאר הדמויות מעוררים סימפטיה, על אף שהם לא עמוקים במיוחד, והספר זורם ומהנה.
אבל עבודת כתיבה מושקעת לא מספיקה כדי להפוך ספר נוער לטוב ממש: צריך גם מידה של השראה, חוכמה, פיוטיות – דברים שחסרים למרי הופמן. אם היא תלמידה נלהבת של ספרות הפנטסיה לנוער, אז הספר הזה הוא תרגיל שיעורי הבית המוצלח שלה.
הספר, אגב, עומד בפני עצמו, ואפשר (ואף מומלץ, ראו בהמשך) לקרוא אותו בלי לקרוא את ההמשך.
…
"סטרוגנזה: עיר הכוכבים"
הספר השני בסדרה הרבה פחות מהנה, ומדגים מה קורה לסופרת כזאת ביום רע. הגיבורה שלו, ג'ורג'יה, מתחילה בתור דמות מעניינת – ילדת אינדי מופנמת ומסוכסכת שמגלחת את הראש ומתלבשת כמו נער – אבל הצרות המשפחתיות שלה סטנדרטיות מכדי לשאת את המשקל שהספר מטיל עליהן. אח חורג עויין רחוק מלהיות טרגדיה כואבת כמו מחלת סרטן שתוקפת תיכוניסט, כך שהנסיון להפוך את ג'ורג'יה לגיבורה אפלה, בסגנון לוסיאן מהספר הראשון, כושל.
ג'ורג'יה מגיעה לעיר אחרת בטאליה, רמורה, שמבוססת על העיר סיינה ההיסטורית באיטליה. הבעיה: רמורה מאוד מורכבת. מאוד מאוד מורכבת. יש בה שנים עשר רובעים מובחנים מאוד, שבין כמה מהם לכמה אחרים שוררת יריבות, ועד שג'ורג'יה לומדת את כל המנגנון של העיר הזאת אפשר להירדם מרוב הסברים. זה מקרה חמור ביותר של "מסלקות מידע" (מתוך לקסיקון טרקי סיטי: "מקטעים של מידע סביבתי בלתי ניתן לעיכול שמיועד להסביר את סיטואציית הרקע").
אם זה לא מספיק, אז נדמה שלמחברת אין ממש כוח לג'ורג'יה. כך, למשל, כשהנערה המסכנה מגלה לראשונה את העולם של טאליה, כל התהליך מאי-אמון מוחלט לקבלה של המציאות החדשה אורך לא יותר משני רגעים. כשכמה דמויות מהספר הראשון קופצות לביקור, הן גונבות את העלילה כמעט לגמרי, וחלקים גדולים מ"עיר הכוכבים" הופכים לסוג של פאן-פיקשן/אפילוג ל"עיר המסכות".
…
"עיר הפרחים", "עיר הסודות" והלאה
הספר השלישי בסדרה, שטרם תורגם לעברית, מתרחש בג'יליה, שמקבילה לפירנצה האיטלקית. הספר הרביעי, שיצא לאור בארה"ב השנה, מתרחש בפדאביה, שמבוססת על פדואה. צפויים לצאת עוד כמה מאותו הסוג – שאותם, בהתבסס על חוויית "עיר הכוכבים", אולי כבר לא אקרא.
12.06.08, 11:18: תגובה מאת טלי (אתר) | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
את "עיר המסכות" אהבתי חוץ העניין היחס למוות שממש ממש הציק לי, וזה מה שכתבתי על זה בזמנו- http://www.notes.co.il/tali/38937.asp
"עיר הכוכבים" לא הגיע אלי ועד עכשיו הצטערתי על כך ותכננתי להשיג ולקרוא, עכשיו אני פחות בטוחה…
וממש כיף לגלות פתאום שחזרת והוספת תכנים חדשים אחרי המון פעמים שהתאכזבתי לגלות שכלום לא השתנה פה… כמה טוב שהחלטתי פתאום לבדוק שוב!
12.06.08, 11:26: תגובה מאת דורה (אתר) | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
גם לי כיף, תודה!
מעניין, מה שאת אומרת על ההשפעה המונותאיסטית על היחס למוות בספר (אני מנסה לדבר על זה בלי לספיילר). לנרניה ו"האחים לב ארי" אני מוסיפה את "ילדי המים" הוויקטוריאני.
אבל מנסיוני, אפשר למצוא מוטיבים נוצריים בכל ספר פנטסיה (כמו שכל חפץ הוא פאלי). אני לא יודעת אם זו הדרך הכי נכונה להסתכל על זה. אפשר גם להגיד ש"עיר המסכות" הוא ספר מודרני, ולכן הוא מרשה לעצמו לפרוץ כמה גבולות מסורתיים של מה אפשר להגיד לילדים. גם הדיבורים הגלויים על חיי המין של הדוכסית הם משהו שלא היית רואה בעבר בספרים כאלה.
23.06.08, 17:16: תגובה מאת Which Witch (אתר) | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
דור'קה, כיף לקרוא אותך (אבל אני מתגעגעת ל-snark. אולי תקראי עוד ספר רע? :)
את הספר לא קראתי, אז אוסיף את מעותיי הבודדות בעניין עיצוב העטיפות.
חבל, חבל מאוד, שבאיורים עם פוטנציאל להיות חביבים למדי, יש כזה זילזול במושגים בסיסיים כמו פרופורציות הגוף האנושי ופרספקטיבת המרחב.
טוב, את הפרספקטיבה אפשר לפתור כהחלטה אמנותית, אבל דמות עם ראש ענקי, גוף קטנטן, ידיים קצרות מדי וללא רגליים – זו כבר בעיה שמסכה לא תפתור.
את העטיפה של הספר השני דווקא אהבתי… אבל. שוב. למה העיוות הזה? בלי להבין יותר מדי בפרופורציות סוסיות, אני מעריכה שמזלו שיש לו כנפיים, כי הרגליים הדקיקות האלה היו נשברות תחת כובד משקלו.
10.07.08, 20:34: תגובה מאת הילה | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
????
לא הבנתי נכון או משהו?
"צריך גם מידה של השראה, חוכמה, פיוטיות – דברים שחסרים למרי הופמן???"
לא מסכימה לא מסכימה לא מסכימה.
יש השראה, יש חוכמה, יש דמיון בשפע. הספר מרתק ומדהים ו… לא חסר בו כלום.
שלא לדבר על עיר הכוכבים, ספר שפשוט תלש אותי אליו. נכנסתי אליו בכל רמ"ח איברי, ונהניתי כל כך. הבעיה של ג'ורג'יה לא היתה רק עם אחיה החורג, תחזרי לספר ותסתכלי טוב – היא היתה גם עם הוריה, שהתעלמו ממצוקתה. הורים גרושים זה לא פיקניק, ובעיות במשפחה משפיעות גם על החיים החברתיים (עוד בעיה שהיתה לה, לא היו לה חברים, ביטחונה העצמי היה נמוך באופן שהזיק לה מאוד, היו לה בעיות עם מראה גברי…).
ההסברים ריתקו אותי ולא הפסקתי לחשוב על עצמי גרה שם… אני ממש לא מאמינה שלא נהנית. וזה לא פאן פיקשן לעיר המסכות – זה המשך, ולא המשך עצמאי! זה המשך בדיוק כמו שרציתי, כי כל אחד רוצה לדעת מה שלום הדמויות הישנות כשהוא קורה המשך, ומצד שני העלילה לא התמקדה בהם כפי שהתמקדה בג'ורג'יה – אישון מושלם.
עיר המסכות ועיר הכוכבים הם ספרים מקסימים, ואני לא רואה בהם פגם מדהים.
18.10.09, 20:49: תגובה מאת תמר | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אני חושבת שהילה ממש צודקת,הספר מקסים,אהבתי שהדמויות מהספר הקודם חוזרות בו כי אני באמת רציתי לדעת מה שלומם מהספר הקודם.בקיצור, אני מסכימה עם כל מילה.אהבתי ממש,ומצפה כבר לקרוא את הספרים הבאים.
19.08.08, 14:13: תגובה מאת נויה | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
עיר הפרחים יצא בדצמבר ולא בטוח שיוציאו את עיר הסודות אבל אפשר לקנות באנגלית.
אגב, את מאוד אכזרית…. אלו ספרים מעולים, ובעיר הכוכבים הדמויות מהספר הראשון בסדרה, עיר המסכות, לא משתלטות על העלילה, אלה פשוט מצטרפות אליה. וכן, נכון, יש מקרים של "מסלקות מידע" בעיר הכוכבים וגם בי ההסתגלות הכל כך מהירה של ג'ורג'יה ל"חלום" עוררה תמיהה, אבל זה לא הרבה. חוץ מזה, הספר מאוד טוב.והעלילה בעיר המסכות גאונית.
24.08.08, 17:19: תגובה מאת יעל אופיר | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
גם אני מאוד נהניתי מהספר ואני חושבת שזה אחד הספרים הכי טובים שקראתי. אגב, דיברתם ברצינו על עיר הסודות ועיר הפרחים? כי זה לא הגיוני, הרי זאת אמורה ליהיות טרילוגיה.
(טרילוגיה- סדרה בעלת שלושה ספרים. למתקשים.)
30.08.10, 15:37: תגובה מאת אביב | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אז מה גם דימדומים זה טרילוגיה וזה מנע מהם לעשות ספר רביעי?לא נראה לי
26.08.08, 19:14: תגובה מאת נויה | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
כן, דיברנו ברצינות. כנסי ל-stravaganza.co.uk ותראי. היא החליטה לעשות 2 טרילוגיות בסוף. עיר הסודות זה הספר הראשון בטרילוגיה השנייה, עיר הספינות השני, ועיר החרבות השלישי. אבל אני ממש בספק אם יוציאו אותה בארץ. ואם את עדיין לא מאמינה תחפשי באמזון city of flowers או city of secrets ותראי שיש ספרים כאלה – וכתבה אותם מרי הופמן – שהיא הסופרת של שני הקודמים.
2.10.08, 6:56: תגובה מאת אפרת | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
גם אני מאוד נהניתי לקרוא את שני הספרים עם ילדיי. אם כי גם לדעתי הראשון מוצלח יותר אך השני לא גרוע כלל וכלל וקראתי גם אותו בשקיקה. באופן כללי אני ממליצה לקרוא עם הילדים את הספרים שהם קוראים ולשוחח עליהם.
16.11.08, 20:57: תגובה מאת רותם | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אני מאמינה שהסיבה שג'ורג'יה התרגלה כל כך מהר הייתה הסוסים, היא רצתה להאמין שזה קיים, היא הרגישה ליד הסוסים בבית, וזה לא שבעולם הרגיל היה לה טוב…
4.05.09, 19:56: תגובה מאת בדוי | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אני נהניתי מאוד משני הספרים ומחקה בכליון עינים לקרוא את השלישי. נהניתי יותר מהראשון אבל עדיין היה שווה מאוד לקרוא אותם. מומלץ – מומלץ – מומלץ!
10.05.09, 14:44: תגובה מאת מישהי אחרת | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אני ממליצה לך לקרוא את "עיר הפרחים". הוא טוב לא פחות מעיר המסכות, והרבה יותר מעיר הכוכבים שהיה גם לדעתי לא משהו.
19.05.09, 20:04: תגובה מאת הילה | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אוי אוי אוי. עיר הפרחים הרס לי את כל הסדרה. …אני לא אגזים, אבל הוא היה די עלוב… ליד השאר בעיקר… ומאכזב ממש. היחיד שהציל אותו קצת היה סנדרו, אבל נדמה היה שבספר הזה מרי שכחה באופן פתאומי איך לכתוב.
24.07.09, 16:54: תגובה מאת הדסוש | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אני מאוד אוהבת את סדרת סטרווגנזה, אבל אני חייבת להודות שהפגמים שמוזכרים בביקורת דווקא כן נכונים, אם כי לא קיצוניים ובולטים לעין כמו שהכותבת הציגה אותם.
למרי הופמן באמת חסר לפעמים משהו בכתיבה, יש לה נטיה לכתוב הסברים ארוכים ומשעממים מידי, ג'ורג'יה באמת היתה דמות חלשה ולא מעניינת, וכשדמויות מהספר הקודם הופיעו – הן משכו את כל תשומת הלב.
אישית אני מתעניינת רק בכמה דמויות ראשיות (לוצ'ינו, אריאנה, רודולפו, סילביה ועוד כמה), וכל השאר פשוט משעממים אותי… מרי הופמן מתאמצת כל כך להסביר את המניעים והאינטרסים וההיסטוריה של כל הדמויות בספר בערך, וזה פשוט לא מעניין וסתם גורם לאיבוד הריכוז.
את עיר המסכות אהבתי ממש – הוא הכי טוב בסדרה בנתיים, עיר הכוכבים ממש אכזב (הוא ספר נחמד, אבל מאז שקראתי אותו בפעם הראשונה לא נגעתי בו שוב…) ועיר הפרחים בהחלט הרבה יותר טוב (אם כי לא כמו סטרווגנזה…).
אני ממש מקווה שיוציאו את עיר הסודות בעברית ומהר, חסר להם שלא…
1.08.10, 14:49: תגובה מאת noolil | [לשרשר תגובה לתגובה זו]
אני באופן אישי מאוד נהנתי מהסדרה חוץ מהספר השני שבו דילגתי הרבה מאוד קטעים.
הספר הראשון היה הכי מוצלח וכל פעם שאין לי מה לעשות אני פותחת אותו באמצע ושוב קראתי. הספר השלישי היה ממש ממש ממש יפה חוץ מהקטע שיהיה לי קשה לעקוב אחרי השושלות העניפות של משפחות די צ'ימיצ'י ונוצ'י. אני מחכה כבר שיתרגמו את 'עיר הסודות', 'עיר האוניות', ומרי הופמן אמורה להוציא ב 2012 את הספר השישי שאולי ייקרא 'עיר החרבות'.
אני בקושי יכולה לחכות, ממש בא לי לקרא אותם כבר!